ביאור:בראשית לז כו
בראשית לז כו: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לז כו.
ראו: תהליך מכירת יוסף
ראו: שפיטת מכשפים
מַה בֶּצַע
[עריכה]וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו
[עריכה]עד כה לא שמענו על יהודה, הבן הרביעי של לאה. הוא לא הבכור, הוא לא השתתף עם שמעון ולוי בכיבוש שכם והענשתם. אולם כאן הוא פותח את הפה, ובשיתוף פעולה, בהבנת החוק כפי שראובן הציג, בהבנת אחיו הוא לוקח את המנהיגות. מכאן והלאה האחים מכבדים את יהודה כנציג האחים לפני אביו ולפני השליט המצרי, וכל עם ישראל – יהפך ליהודיים. אפילו מרדכי, איש בנימין, הכריז "אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי" (אסתר ג ד), וכל עשרת השבטים הצטרפו לשבט יהודה, והתיהדו, ככתוב: "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים" (אסתר ח יז).
האחים זרקו את יוסף לבור לפי חוק חמורבי מספר 2, הקובע שכאשר אדם מאשים איש שהוא קוסם, המואשם קופץ למים (בור). אם המואשם מת אז היה מגיע לו למות. החוק גם קובע: שאם המואשם יצא בחיים, אז ממיתים את המאשים, והמואשם מקבל את רכוש המאשים. ראובן הפעיל את החוק בנסיון להציל את יוסף מאחיו. המשפט הושלם ברגע שיוסף הושלך לבור ולא נפצע בנפילתו.
יהודה ידע שאלוהים יודע ומתערב, כפי שאלוהים אמר לקין שרצח את אחיו: "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (ביאור:בראשית ד י). יהודה לא רצה להסתכן שיוסף ימות או שיוסף יספר ליעקב מה האחים עשו לו. לכן יהודה הציע תוכנית שתציל גם את יוסף וגם את אחיו מהאסון הזה, ותסלק את יוסף שלא יחזור הביתה.
מַה בֶּצַע
[עריכה]האחים שנאו את יוסף כי הם חשבו שיעקב יתן לו את כל הרכוש ואת ברכת אדוני.
המילה "בֶּצַע" פונה לכסף כפי שרש"י מציין. כלומר האחים פחדו להיות עניים. הם פחדו שהם ירעבו ללחם. חלום האלומות היכה אותם בהלם שהם ירעבו ויצטרכו להתחנן לפני יוסף.
וכך יהודה פונה לאחים ומסביר: אם ברצוננו שיוסף לא יקבל את כל הרכוש לבדו, אין צורך להרוג אותו, מספיק שנסלק אותו מאביו. מספיק שיעקב יחשוב שהוא מת.
יהודה חשש שיוסף יחפור מנהרה כלפי מעלה ויצא, או שיפיל את כותלי הבור ויצור ערמה כדי לצאת מהבור, ואז הוא ימהר לאביו ויספר מה האחים רצו לעשות לו.
כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ
[עריכה]יהודה מזהיר את האחים:
- להרוג זה קל. מכה אחת ונגמר.
- לכסות את הרצח, במובן הנפשי, ולהסתיר את הפשע זה קשה, כמו שנאמר "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (ביאור:בראשית ד י).
כל חייהם האחים יסבלו שהם הרגו אותו והסתירו מאביהם. כל ערב שבת הם יאכלו יחד, יראו את כסאו הריק של יוסף, יראו את אביהם מתאבל, וישתקו!
אחרי דברים כאלה האחים לבטח הורידו ראש, נכנעו והסכימו.
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה - מה קרה לראובן הבכור?
[עריכה]ראובן לא היה נוכח ולא השתתף בהחלטה. האחים לא חשבו שצריך להתיעץ איתו לפני שמבטלים את החלטתו של ראובן. ראובן לא היה שותף למכירת יוסף, ולכן הוא הופתע למצוא שהבור היה ריק. אם ראובן היה שומר על האחים, או שומר על יוסף הוא לא היה מגיע למצב שהוא מנוטרל וחסר השפעה.
בהעדרו של ראובן יהודה עשה את עצמו למנהיג ואחיו קיבלו את מרותו. יהודה חשב שיש תחרות בין ראובן ויוסף על הבכורה וברכת יעקב, והאמין שראובן באמת מתכוון לתת ליוסף למות בבור. יהודה היה יכול לחכות, אבל כאשר יהודה מצא שיירה ישמעאלית המובילה בסמים, תמרוקים ודברי מתיקה למצרים הוא החליט שכך הוא יציל את יוסף ממוות. אפשרי שהשירה הזו היתה הזדמנות מיוחדת, ויהודה לא חשב שזה יקרה עוד פעם בזמן הקרוב. כך יהודה שרת את אדוני וגרם להמשך הסיפור.
לולא יהודה היה מציע את הצעתו, ראובן היה מציל את יוסף, מסביר ליוסף שהאחים עשו צחוק או לימדו אותו לקח, והכל היה נגמר.
בהמשך ייתכן שהאחים, בליבם, האשימו את יהודה שבגללו יוסף הפך לעבד, ויעקב סבל קשות. אפשרי שזאת הסיבה שיהודה עזב את אחיו ועבר לגור עם חירה, ככתוב: "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו, וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה" (ביאור:בראשית לח א). לכן בהמשך יהודה נדחף בראש אחיו ומתחיב ליעקב להחזיר את בנימין (ביאור:בראשית מג ח), ומתנדב להיות עבד במקום בנימין (ביאור:בראשית מד לג).
רק אלוהים היה יכול לחשוב ולתכנן מבצע כזה
[עריכה]- יוסף הכין את הקרקע להגירה למצרים, כדבריו: "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (ביאור:בראשית מה ה).
- יעקב לא הדיח את האחים מברכתו, ולא פיצל את העם.
- האחים התאחדו והתגבשו להיות ביחד ולשמור את סודם.
- העבדות במצרים תגיע, משה יוציא אותם לחרות, אלוהים יתן להם את התורה, הם יהפכו לעם מלוכד, מאוחד, חזק ותקיף.